Daf 85a
אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן מַדִּיחָן לְמָה לִי דְּאִי מִיתְרְמֵי כֹּהֵן אַחֲרִינָא וְלָא יָדַע נַסְּקִינְהוּ
Rachi (non traduit)
ומשני דאי מתרמי כהן אחרינא דלא ידע. שנפסלה ניסקינהו:
אנן הכי קאמרינן מדיחן למה לי. הואיל ולא הדרי סלקי:
הֵיכִי נַעֲבֵיד נַקְרְבִינְהוּ בְּפִרְתַּיְיהוּ הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ
Rachi (non traduit)
ומשני אלא היכי ליעבד ניקרבינהו לקרביים בפרתייהו. בפרש שלהן בתמיה:
וְאֶלָּא דְּקָתָנֵי כֵּיצַד עוֹשֶׂה מוֹרִיד אֶת הַקְּרָבַיִם לְמַטָּה וּמַדִּיחָן לְמָה לִי
Rachi (non traduit)
אלא הא דקתני כיצד הוא עושה כו'. בברייתא דזבחים גרסינן ליה גבי עולה שעלתה חיה למזבח ושחטה וקאמר יפשוט וינתח במקומה וקתני סיפא מוריד את הקרביים למטה ומדיחן ואי בפסולה מכי מחית לה תו לא סלקא:
וּלְמַאן דְּאָמַר אֵין הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק הַדָּם וְהוּרְצָה בָּשָׂר שָׁעָה אַחַת יַפְשִׁיטֶנָּה וְעוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים
Rachi (non traduit)
עורה לכהנים גרסינן. כדכתיב (ויקרא ז':
ח') עור העולה אשר הקריב לכהן:
כגון דהיתה לו שעת הכושר. להפשט קודם פסולה בת הפשט ונתוח היא ואפילו היא למטה והבשר פסול ונשרף וכרבי אלעזר בר''ש דאמר לקמן בפרק טבול יום (זבחים דף קד.) כיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת להקטיר ונפסלה יפשיטנה ועורה לכהנים ואין עורה נשרף עמה הילכך השתא נמי כי איתא בראש המזבח ונקטרת בעיא הפשט ונתוח:
הכא במאי עסקינן. לעולם כשעלתה כשרה חיה ומששחטה בראש המזבח וזרק דמה נפסלה הלכך יפשיט וינתח במקומה דאי מחית לה תו לא סלקא ודקשיא לך פסולה לאו בת הפשט היא:
אין הפשט. הואיל והדר מצי לאסוקה לאו אורח ארעא להפשיט שם:
סֵיפָא אֲתָאן לִכְשֵׁרָה וּמַאי קָמַשְׁמַע לַן דְּיֵשׁ הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ
Rachi (non traduit)
דיש הפשט. בכשרות:
ומשני הא קמ''ל דהיכא דשחטה בראש המזבח לא צריך לאחותה ואסוקה ואע''ג דהדר סלקא אלא מפשיטה בראש המזבח:
סיפא דמתני' אתאן לכשרים. והכי קאמר וכן עולה חיה כשרה שעלתה כו' ומאי קא משמע לן פשיטא דתרד דהא הדרא סלקא:
Tossefoth (non traduit)
ומאי קמ''ל דיש הפשט ונתוח בראש המזבח הניחא למ''ד כו'. תימה דהך קושיא יכול להקשות בלאו הכי דהיכי דמי אי בפסולים ונתח אותו אמר רחמנא ואי בכשרין הניחא כו' ומפרש ה''ר חיים דאם עלתה בראש המזבח לכ''ע יש הפשט ונתוח וכשהיא למטה פליגי מהו להעלותה ולהפשיטה והכי פירושא בשלמא אי מיירי רישא בכשרין ותיהוי סייעתא לעולא ותנא סיפא לגלויי רישא דבכשרים אף על גב דסיפא לא אשמועינן מידי דלכ''ע יש הפשט ונתוח בראש המזבח ולא תניא אלא לגלויי ארישא אלא אי אמרת רישא בפסולין סיפא במאי אי בפסולין ונתח אותה אמר רחמנא ואי בכשרין מאי קא משמע לן אי קא משמע לן דיש הפשט ונתוח בראש המזבח כלומר אפילו הורידה יעלנה להפשיטה הניחא למאן דאמר כו':
בְּמַאי אוֹקֵימְתַּהּ בִּפְסוּלִין אֵימָא סֵיפָא וְכֵן עוֹלָה שֶׁעָלְתָה חַיָּה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ תֵּרֵד שְׁחָטָהּ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ יַפְשִׁיט וִינַתֵּחַ בִּמְקוֹמָהּ וְאִי פְּסוּלָה בַּת הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ הִיא וְנִתַּח אוֹתָהּ אָמַר רַחֲמָנָא אוֹתָהּ כְּשֵׁרָה וְלָא פְּסוּלָה
Rachi (non traduit)
ונתח אותה. אמרינן בתורת כהנים כשרה ולא פסולה שאם נפסלה קודם הפשט שורפה בעזרה והא נמי בראש המזבח נהי דלא תרד דקדשה מזבח מיהו לא בעי הפשט ונתוח:
מֵתִיב רַב חִיָּיא בַּר אָבִין הַשּׁוֹחֵט עוֹף בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַּחוּץ פָּטוּר שֹׁחֵט בַּחוּץ וּמַעֲלֶה בַּחוּץ חַיָּיב נֵימָא לֹא תְּהֵא פְּחוּתָה מִשּׁוֹחֵט וּמַעֲלֶה בַּחוּץ
Rachi (non traduit)
ואמאי השוחטו בפנים והעלהו בחוץ פטור נימא לא תהא פחותה כו':
שחטו בחוץ והעלהו בחוץ חייב. על שתיהן דהשוחט עוף קדשים בחוץ חייב דאיתרבי מאו אשר ישחט בפ' השוחט (שם דף קז.) וכי העלהו בחוץ חייב דמרבינן בהשוחט (שם) לענין העלאת כל הנשחטין דכי היכי דחייב על שחיטתן חייב על העלאתן דכתיב ואליהם תאמר לערב פרשיות:
השוחט עוף קדשים בפנים והעלהו בחוץ פטור. על העלייתה דאינו מתקבל בפנים אלא מלוק:
פְּשִׁיטָא לְעוֹלָם אַחַיִּין וּבְדוּקִּין שֶׁבָּעַיִן וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר אִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ
Rachi (non traduit)
ואליבא דר''ע. נקט לה דאמר במתניתין בעלי מומין אם עלו לא ירדו ומוקמינן לה לקמן בדוקין שבעין ואשמעינן מתניתין עלו חיים ירדו הא שחוטין לא ירדו:
לעולם אחיין. נקט כולן ולאשמועינן דירדו ובדוקין שבעין איצטריך לאשמועינן שפסולין מחיים וכי מחתינן להו תו לא מסקי דקי''ל (לעיל זבחים דף פד.) בפסולין כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו ואפי' הכי ירדו דאין מזבח מקדש חיים:
פשיטא. דירדו דהא חוזרין ועולין לאחר שחיטה הואיל ובכשרין קיימי:
לָא הָא שְׁחוּטִין מֵהֶן יֵרְדוּ מֵהֶן לֹא יֵרְדוּ וְהָא כּוּלָּן קָתָנֵי כּוּלָּם אַחַיִּין
Rachi (non traduit)
והא כולן קתני. מאי לאו אדוקיא דהא שחוטין לא ירדו נמי קאי:
ומשני לא תימא הא שחוטין כולן לא ירדו אלא אימא הא שחוטין יש מהן ירדו ויש מהן לא ירדו קדשי קדשים לא ירדו קדשים קלים ירדו:
תְּנַן וְכוּלָּן שֶׁעָלוּ חַיִּין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ יֵרְדוּ הָא שְׁחוּטִין לֹא יֵרְדוּ מַאי לָאו לָא שְׁנָא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים לָא שְׁנָא קָדָשִׁים קַלִּים
Rachi (non traduit)
תנן וכולן שעלו חיין. קא סלקא דעתך הא כולן אכל קדשים קאמר ואכשרין קאי ולא אפסולין דתני ברישא קאי דלא שייך בהו חיין דבכל הפסולין הנזכרים באם עלו לא ירדו אין בהן פסול מחיים הלכך אכשרין קאי והאי כולן ע''כ כל הקדשים קאמר לא שנא קדשי קדשים ולא שנא קדשים קלים וקאמר הא שחוטין לא ירדו ובלאחר זריקת דמים לא איצטריך לאשמועינן דאמאי ירדו:
הכי גרסינן תנן וכולן שעלו חיין לגבי מזבח ירדו הא שחוטין לא ירדו מאי לאו לא שנא קדשי קדשים ל''ש קדשים קלים לא הא שחוטין מהן ירדו ומהן לא ירדו והא כולן קתני כולן אחיין פשיטא לעולם ובדוקין שבעין כו':
כולן משום חיין. נקט לה למימר דירדו דאין מזבח מקדש חיין:
הֲרֵי פֶּסַח דְּקָדָשִׁים קַלִּים הוּא תַּרְגְּמַהּ בְּשֶׁלֹּא לִשְׁמָן
Rachi (non traduit)
תרגמא אשלא לשמו. פסח לא תנא ליה אלא אפסולא דשלא לשמו כדקתני בה ששחטן שלא לשמן:
והרי פסח. שנינו בה דקתני סיפא והפסח והחטאת כו' וקא ס''ד דאפסולי דקתני ברישא נמי קאי כגון אם נשפך דמו או יצא:
תַּרְגְּמַהּ אַקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים
Rachi (non traduit)
תרגמא אקדשי קדשים. פירוש המשנה הזאת בקדשי קדשים שקדושת הגוף עליהן לפני זריקה:
אָמַר רַבִּי זֵירָא אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא שֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָהּ וְשֶׁיָּצָא דָּמָהּ חוּץ לַקְּלָעִים וּמָה הָתָם דְּאִם בָּא לִזְרוֹק אֵין לוֹ לִזְרוֹק אָמַרְתָּ אִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ הָכָא דְּאִם בָּא לִזְרוֹק זוֹרֵק לֹא כָּל שֶׁכֵּן
Rachi (non traduit)
ומה. נשפך דמה דהוי עליית בשר לפני זריקה דהא אין כאן זריקה וגריעא משאר עולין לפני זריקה דהתם אם בא לזרוק יש לו מה לזרוק והכא אם בא לזרוק אין לו מה לזרוק ואפ''ה לא תרד וכ''ש היכא דלא נשפך:
שנשפך דמה. לא תרד הבשר אם עלה וקא ס''ד דבאימורי קדשים קלים נמי קאי:
אָמַר עוּלָּא אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁהֶעֱלָן לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמָן לֹא יֵרְדוּ נַעֲשׂוּ לַחְמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ
תְּיוּבְתָּא אִיבָּעֵית אֵימָא שְׁחִיטַת הָעוֹף בִּפְנִים מִיקְטָל קַטְלֵיהּ
Rachi (non traduit)
מיקטל קטליה. לא שייכא שחיטה בפנים כלל לא בחולין ולא בקדשים אבל שחיטת לילה שחיטה היא בחולין הלכך בקדשים שחיטה פסולה היא קרויה:
Tossefoth (non traduit)
מקטל קטליה. משום דלא מצינו שחיטה בעוף בפנים הלכך ה''ל כהתיז ראשו ולא דמי לשחיטת לילה:
לֹא תְּהֵא פְּחוּתָה מִשּׁוֹחֵט בַּחוּץ וּמַעֲלֶה בַּחוּץ
Rachi (non traduit)
לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה אותה בחוץ. דקי''ל בהשוחט (לקמן זבחים דף קו.) דחייב על שחיטתה ועל עלייתה:
Tossefoth (non traduit)
לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ. תימה אמאי איתותב הכא לימא אנא דאמרי כרבי שמעון דפ' השוחט והמעלה (לקמן זבחים קיא.) דאמר זעירי שחיטת לילה איכא בינייהו דלרבי שמעון חייב וי''ל דהכא קאמר אפי' לרבי יהודה דאי לרבי שמעון דוקא למה לי טעמא דלא תהא פחותה תיפוק לי משום דראוי להתקבל בפנים וא''ת הא דתניא לקמן בפ' השוחט והמעלה (זבחים דף קט.) מנין לרבות פסולין כגון הלן והיוצא כו' ת''ל לא יביאנו לעשות כל המתקבל בפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ ל''ל קרא תיפוק לי דלא תהוי פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ וכ''ת דההיא כרבי שמעון דלית ליה האי טעמא א''כ ליתני שחיטת לילה ונשפך דמה ויצא דמה חוץ לקלעים וי''ל דבלן ויוצא וטמא לא שייך לא תהא פחותה משוחט בחוץ:
let this not be less than slaughtering without and offering up [the limbs without (1) ]. R. Hiyya b. Abin raised an objection: One who slaughters a bird within and offers it up without is not culpable; if he slaughtered [it] without and offered it up without, he is culpable. Yet let us say: Let it not be less than slaughtering and offering up without? — That is a refutation. Alternatively, The slaughtering of a bird within is mere killing. (2) ‘Ulla said: If the emurim of lesser sacrifices are laid [on the altar] before their blood is sprinkled, they do not descend, [because] they have become the food of the altar. R. Zera observed, We too learnt [likewise]: THAT... WHOSE BLOOD WAS SPILT OR WHOSE BLOOD PASSED WITHOUT THE HANGINGS: If you say there that if [the limbs or emurim] ascended they do not descend, though if he [the priest] should come to sprinkle, he has nothing to sprinkle; (3) how much more so here, seeing that if he comes to sprinkle, he has what to sprinkle! — [No:] relate this to a most sacred sacrifice. (4) But there is the Passover-offering, which is a lesser sacrifice? (5) — Relate this to [where it is slaughtered] under a different designation. (6) We learnt: AND ALL OF THESE, IF THEY ASCENDED THE ALTAR WHILST ALIVE, MUST DESCEND. Hence [if they ascended] when slaughtered, they do not descend: surely that is so whether they are most sacred sacrifices or lesser sacrifices? — No: [deduce thus:] but if they are slaughtered, some of these must descend, (7) and some do not descend. But he teaches, AND ALL OF THESE. — That refers to whilst alive. That is obvious? (8) — In truth it refers to living animals which have a cataract in the eye, this being in accordance with R. Akiba who maintained that if these ascend they do not descend. (9) How have you explained it? As referring to unfit [animals]! Then consider the final clause: IF A BURNT-OFFERING WENT UP ALIVE TO THE TOP OF THE ALTAR, IT MUST DESCEND. IF ONE SLAUGHTERED IT ON THE TOP OF THE ALTAR, HE MUST FLAY IT AND DISMEMBER IT WHERE IT LIES. But if it is unfit, can it be flayed and dismembered? Surely the Divine Law said: And he shall cut it into pieces, (10) ‘it’ [implies] a fit; but not an unfit [animal]? — The final clause refers to a fit [sacrifice]; and what does he [the Tanna] inform us? (11) that flaying and dismembering can be done on top of the altar. Then on the view that flaying and dismembering cannot be done on top of the altar, what can be said?— The case we discuss here is, e.g., where it had a period of fitness and then became disqualified, (12) this agreeing with R. Eleazar son of R. Simeon who maintained: Since the blood was sprinkled and the flesh had become acceptable (13) even for a single hour, he must flay it, and its skin belongs to the priests. (14) If so, when it was taught: ‘What does he do? (15) He takes down the inwards and washes them’, why should he do so? (16) — What then should we do? Offer [i.e. burn] them with their dung? ‘Present it now unto thy governor; will he be pleased with thee? or will he accept thy person?’ (17) This is our difficulty: why must he wash them? (18) — So that if another priest chances upon them and does not know, (19) he will take them up.

(1). Where one is culpable for each act separately.
(2). Not ritual slaughtering (shechitah), since it requires melikah (v. Glos.). For that reason he is not culpable. But when he slaughters an animal sacrifice at night, it does count as shechitah (since hullin may be slaughtered at night).
(3). Since the blood is spilt.
(4). The Mishnah may refer to most sacred sacrifices only, whose emurim are intrinsically holy even before the blood is sprinkled. Possibly, however, the same does not apply to lesser sacrifices, whose emurim are sacred only in virtue of the sprinkling of the blood.
(5). The Mishnah enumerates this too, and it is now assumed that this law applies even where its blood is spilt.
(6). As the Mishnah actually states. It does not apply, however, to the present instance.
(7). Sc. lesser sacrifices.
(8). Obviously they cannot remain there but must be brought down and slaughtered, and then they will be taken up again. If then this is not taught for the sake of the inference (viz., that all of these, if slaughtered, do not descend), it is altogether superfluous.
(9). V. supra 77b. The Mishnah thus informs us that they must descend, and even if subsequently slaughtered they may not re-ascend.
(10). Lev. I, 6.
(11). If it is fit, it obviously descends, since it will be taken up again.
(12). It refers indeed to a fit animal which ascended alive, but after it was slaughtered on top of the altar and its blood was sprinkled, it became disqualified; therefore it must be flayed and dismembered on top of the altar, for if it is taken down it may not be taken up again, since it was disqualified. And as to the objection that an unfit animal cannot be flayed, the answer is that it had a period when it was fit for flaying before it became disqualified.
(13). This is a technical term denoting that the flesh was now fit for its purpose.
(14). Even if it became unfit after the sprinkling of the blood. Though the flesh cannot be burnt on the altar but in the place of burning unfit sacrifices, the skin is not burnt with it but belongs to the priests. So here too, when it is on top of the altar it must likewise be flayed and dismembered.
(15). In this case where an animal ascended the altar whilst alive and it was slaughtered there.
(16). Seeing that they are unfit. For though these unfit animals must not be taken down, yet if they are, they may not be taken up again.
(17). Mal. I, 8. This is a protest against offering anything unseemly, and it is most unseemly to offer the inwards uncleaned.
(18). Since they must be taken down, after which they cannot go up again, let them be left as they are.
(19). That they are unfit.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source